עיריית לוד תפצה שוער מ"עירוני לוד" שנפגע בידיו במהלך האימונים

1.       1.       התובע, יליד 1983, שיחק בתפקיד השוער בקבוצת הכדורגל "עירוני לוד", במסגרת ליגת הנוער. טוען התובע בתביעתו כי בשנת 1999 במהלך האימונים במסגרת הקבוצה, נפגע פעמים רבות בשתי ידיו כתוצאה מנפילות חוזרות על הקרקע בסמוך לשער. כתוצאה מן הנפילות הללו נגרמו לו שברים בעצמות הסירה בשתי הידיים, אשר הותירו אותו לטענתו, עם נכות בשיעור 20%, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר אופנהיים.

2.       2.       תביעת התובע הופנתה כלפי עירית לוד, אשר בכל הזמנים הרלבנטיים הייתה הבעלים או המפעילה או המנהלת של קבוצת הכדורגל במסגרתה שיחק התובע, וכן הייתה הבעלים והמחזיקה של האצטדיון ומגרש הכדורגל שבתחומיהם התאמן ושיחק התובע ונפגע.

3.       3.       התביעה הוגשה בשתי עילות:

3.1   3.1   הפר חובה חקוקה לפי חוק הספורט ותקנותיו, מכוחם חובה היה על העירייה, לטענת התובע, לבטחו, ומשלא עשתה כן, שומה עליה לטענתו, לפצותו בסכום תגמולי הביטוח שהיה זכאי לקבל אילו בוטח כדין.

3.2   3.2   עילה לפי פקודת הנזיקין - בעוולת הרשלנות, בין השאר, בשל התחזוקה הלקויה של המגרש.

4.       4.       הנתבעת לא הכחישה את בעלותה באצטדיון הספורט ובמגרש הכדורגל. פרט לכך, הכחישה כל עובדה או טענה הכלולים בתביעה. לטענתה, היא מחזיקה את המגרש באופן תקין ומבצעת בו עבודות שיקום עונתיות. באשר לפגיעות שנפגע התובע, לטענתה מעולם לא הובאו לידיעתה פגיעות שנפגע התובע כביכול במסגרת האימונים. עוד טענה העירייה ל'הסתכנות מרצון' של התובע, בשחקו בתפקיד של שוער, כשחקן מקצועי, וככזה ידע את הסכנות הטמונות בתפקידו ובכלל זה את האפשרות להיפגע תוך כדי משחק הכדורגל.

5.       5.       באשר לעילה לפי חוק הספורט, טוענת הנתבעת כי כעירייה, אין היא 'אגודת ספורט' או 'ארגון ספורט' אשר הוראות חוק הספורט ותקנותיו חלות עליו, ולא הייתה מחויבת לבטח את התובע במסגרתו.

6.       6.       הנתבעת גם חלקה על שיעור הנכות ובהסתמך על חוות דעתו של ד"ר לוגר טענה, כי נכותו של התובע הינה בשיעור 10% בלבד.

7.       7.       נציין, כי לאור המחלוקת בין הצדדים על הנכות, מונה ד"ר עמרמי כמומחה מטעם בית המשפט, והצדדים אמצו את קביעתו לפיה לתובע נותרה נכות בשיעור 14.5%.

8.       8.       המחלוקת בין הצדדים משתרעת אפוא, על כל רכיבי התביעה, על עילותיה השונות. נעבור לדון תחילה בעילת הרשלנות ולאחריה בעילה לפי חוק הספורט.

9.       9.       עוולת הרשלנות

תביעת התובע בעילה זו אינה מתייחסת לאירוע מסוים שתאריכו ידוע, אלא למסכת רצופה של אירועים חוזרים על עצמם, שהתרחשו בשנת 1999 בעת ששיחק בקבוצת הכדורגל של 'עירוני לוד' בתפקיד השוער. אימוני הקבוצה נערכו 3-4 פעמים בשבוע, במגרש הנמצא ליד אצטדיון הכדורגל בלוד, וביום שבת היו משחקי ליגה. במסגרת אימוני הקבוצה, היה עליו לקפוץ כדי להדוף כדורים שנבעטו לשער, ואז היה נוחת על כפות הידיים. האדמה ברחבת השער וברחבת 'ה-16 מטרים' הייתה קשה מאד, לעומת שאר חלקי המגרש, עליהם צמח דשא, ולעומת מגרשי כדורגל אחרים, בהם האדמה הייתה רכה ולא קשה, גם ברחבת השער. התובע מסכים כי שחיקת הדשא ברחבת השער היא בדרך כלל רבה יותר מאשר בשאר חלקי המגרש אך לטענתו, השחיקה של הדשא ברחבה שליד השער הייתה חריגה במידה רבה הרבה יותר מאשר במגרשים אחרים. בחודש יוני 1999 החל התובע להרגיש כאבים חזקים בכפות הידיים. הוא פנה לאורטופד, אשר שלח אותו לבצע צילומי רנטגן ו-CT במסגרתם אובחנו השברים בשתי ידיו. התובע טוען כי שברים אלו נגרמו מהנפילות החוזרות על כפות הידיים על הקרקע הקשה במיוחד ברחבה שליד השער, במגרש שלא התאים לייעודו. יחד עם זאת, התובע לא שולל את האפשרות, כי נחבל בידיו גם בנפילות במגרשים אחרים, בהם שחקה קבוצתו.

עדותו של התובע הסתייעה בתמונות המגרש, בהם ניתן לראות כי ברחבת השער אין דשא, אלא אדמה חשופה, להבדיל משאר חלקי המגרש בהם גדל דשא. תמונות אלו צולמו בשנים 2004-2005, אך לטענת התובע, הן משקפות גם את מצב המגרש במועד הרלבנטי לתביעה, והן תומכות בטענתו בדבר התחזוקה הלקויה של המגרש על ידי העירייה.

גרסת התובע נתמכה גם בעדותו של איתי ניר, אשר שחק בקבוצת הכדורגל עירוני לוד באותה תקופה כקשר. איתי מציין כי ברחבת ה-16 מטר, ובעיקר ברחבת 5 המטרים הסמוכות לשער לא היה דשא, והאדמה הייתה קשה במיוחד, להבדיל מרובו של המגרש, שם היה דשא וקרקע חולית ורכה מזו שברחבות שליד השער.

10.10.       למול עדויות אלו, העידו מטעם העירייה ניקיאל מכאלי, המשמש כראש מנהל תרבות נוער וספורט בעיריית לוד, והרפז יצחק, מנהל החברה אשר מתחזקת ומשפצת מגרשי כדורגל.

ניקיאל מכאלי העיד כי מגרשי הספורט העירוניים מוחזקים כל השנים ברמה גבוהה ביותר על ידי צוות מהעירייה ועל ידי קבלן מומחה לאחזקת מגרשי ספורט. בכל השנים, לרבות בשנים הרלבנטיות לתובענה, עמדו מגרשי הספורט של העירייה בתקני הבטיחות הגבוהים ביותר ושימשו, בין היתר, את ההתאחדות לכדורגל לקיום משחקים בינלאומיים ולמשחקי ליגה בכל הרמות ובכל הליגות הסדירות. באשר לתמונות אותן צרף התובע לתצהירו, העד סבור כי חלק מן התמונות כלל לא מתייחס למגרש הכדורגל העירוני אלא לפארק סמוך שאינו משמש למשחקים ולאימונים במסגרת קבוצת הכדורגל העירונית, והתמונות האחרות של המגרש המדובר, ניכר בהם שהמגרש תקין ואין בו כל בעיית בטיחות, ולראיה - צרף אף הוא לתצהירו תמונות נוספות בהם ניתן לראות כי המגרש כולו, לרבות רחבות השער, מדושאות לחלוטין בדשא צפוף.

11.   11.   עדותו של מר ניקיאל מכאלי נסתייעה בעדותו של יצחק הרפז, בעליה של חברת י. הרפז בע"מ, אשר עוסקת בשיפוץ ואחזקת מגרשי כדורגל בליגות השונות, כגון: מכבי ת"א, הפועל ת"א, בית"ר ירושלים ועירוני לוד - דהיינו: גם המגרש נשוא התביעה. מגרש זה נבנה בשנים 1994-1995 על ידי החברה שבבעלות העד, והעבודות בוצעו על ידי חברת 'לורם' שהייתה החברה לפיתוח לוד. המגרש עבר שיפוץ יסודי בחודשים יוני-יולי-אוגוסט 1999. בחודשים אלו אין כל פעילות ספורט בליגה, ובמגרשי הספורט של העירייה. לקראת פתיחת העונה, בסוף חודש אוגוסט, בכל שנה, עובר המגרש ביקורת של ההתאחדות לספורט, וללא אישור ההתאחדות לכדורגל, לא מתקיימים משחקים במגרש. לאחר שאושר, המגרש עובר כיסוחים יישורים וטיפולים בהתאם לצורך. אם קיימת מהמורה בשטח, ממלאים אותה בחול ומהדקים. במידה ואחרי הגשם יש שלוליות, ממלאים אותן בחול על מנת ליישר את השטח. מידי חודש נובמבר, כולל נובמבר 1999, עובר המגרש שזרוע חורף, ובמשך כחודש ימים לא עושים שימוש במגרש עד שהדשא נקלט.

12.   12.   גם נציג העירייה אישר בתצהיר התשובות לשאלון (ת/2) כי לקראת עונת המשחקים שהחלה באוגוסט 1999 ביצעה העירייה עבודות שיקום כלליות במגרש, שכללו, בין היתר, יישור קרקע המגרש, דילול, מילוי חול והנחת דשא במקומות החסרים.

13.   13.   מן העדויות שנשמעו עולה התמונה הבאה: